בכנס השנתי של American College of Chest Physicians, הוצגו נתונים חדשים ממחקרי ARIES בשלב III, הבוחנים את הטיפול ב-Ambrisentan בחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי. Ambrisentan, אנטגוניסט סלקטיבי של הקולטן לאנדותלין (ETA-Selective Endothelin Receptor Antagonist - ERA), שזכה לאחרונה לאישור של ה-FDA, תחת השם המסחרי Letairis (טבליות Ambrisentan במינון 5 מ"ג ו-10 מ"ג).

Ambrisentan משמש פעם ביום לטיפול בחולים עם יתר לחץ דם ריאתי (WHO Group 1), בחולים עם תסמינים בדרגה II או III עפ"י WHO , לשיפור היכולת הגופנית ודחיית החמרה קלינית בתסמינים.

חברת GlaxoSmithKline מחזיקה בזכויות לשיווק Ambrisentan לטיפול ביתר לחץ-דם ריאתי מחוץ לארה"ב. Gilead Science מחזיקה בזכויות השיווק של התרופה בארה"ב, והחלה בשיווקה ביוני 2007 תחת השם Letairis. בחודש מרץ השנה, EMEA (European Medicine Agency) הגישה בקשת MAA (Marketing Authorisation Application) עבור התרופה. בשלב זה, אין אישור לטיפול ב-Ambrisentan באירופה.

יתר לחץ-דם ריאתי הינה מחלה פרוגרסיבית, מסכנת-חיים, שהיוותה מוקד למחקרים רבים בשני העשורים האחרונים. המומחים בתחום מעודדים מהעובדה שפותחו טיפולים חדשים, דוגמאת Ambrisentan, לטיפול במחלה זו.

במהלך הדיון, החוקרים הציגו את הנתונים לטווח-ארוך (חשיפה ממוצעת של 71 שבועות; חשיפה מקסימלית של 148 שבועות) בעקבות ניתוח משולב של 383 חולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי או יתר לחץ-דם ריאתי על-רקע מחלת רקמת חיבור, זיהום HIV או טיפול במדכאי תאבון. כל החולים טופלו במינון אחד, לפחות, של Ambrisentan (2.5 מ"ג או 10 מ"ג, פעם ביום), באחד מ-12 השבועות במסגרת המחקרים ARIES-1 או ARIES-2, או בתקופת הארכה של המחקרים הללו (ARIES-E). חולים שטופלו ב-Ambrisentan במסגרת מחקר ARIES-1 או ARIES-2, נותרו עם אותו מינון במחקר ARIES-E. חולים שקיבלו טיפול פלסבו במחקרים הקודמים, חולקו באקראי לטיפול ב-Ambrisentan (ARIES-1 - 5 או 10 מ"ג ;  ARIES-2 - 2.5 או 5 מ"ג), במחקר ARIES-E.  החוקרים העריכו את היעילות והבטיחות של הטיפול מזמן המינון הראשון של Ambrisentan.

בתחילת המחקר, כ-89% מהחולים סווגו עם תסמינים בדרגה WHO Class II או WHO Class III. מרחק ההליכה ל-6 דקות בחולים שטופלו במינון של 2.5, 5 ו-10 מ"ג, עמד בתחילת המחקר על 350±87 m, 348±87 m ו-342±81 m, בהתאמה. מדדי BDI (Borg Dyspnea Index) עמדו על 4.1±2.7, 3.8±2.3 ו-2.8±2.1, בהתאמה.

השיפורים במרחק ההליכה המתוקנן ל-6 דקות, שזוהו לאחר 12 שבועות בקבוצות המטופלים במינון 2.5, 5 ו-10 מ"ג (32±6.1 m, 36±5.7 m ו-39±6.1 m), נשמרו לאורך 48 שבועות הטיפול (34±10.9 m, 41±7.9 m ו-46±7.7 m). גם השיפורים במדדי התפקוד עפ"י WHO ומדדי BDI נשמרו עם טיפול ארוך-טווח ב- Ambrisentan. בנוסף, 95% מהחולים נותרים בחיים לאחר שנה אחת של טיפול ב- Ambrisentan (95% CI = 93-97%).

לאחר שנה אחת, הסיכון לעליה באנזימי כבד, מעל פי שלוש מהגבול העליון של הנורמה, עמד על 2.1% באוכלוסיית המחקר, שיעור דומה לשיעור ההיארעות בקבוצת הפלסבו (2.3%) במחקרי ARIES-1 ו-ARIES-2. תופעות הלוואי בחולים שטופלו ב- Ambrisentanהיו דומות באופיין לאלו עליהן דווח במחקר הקודם, וכללו בצקת פריפרית, כאבי ראש, זיהומים בדרכי הנשימה העליונות וסחרחורות. תופעת הלוואי הכי שכיחה היא בצקת פריפרית, בחומרה קלה או בינונית.

בדיון שני, הוצגו ממצאי ניתוח משולב של מחקרי ARIES-1 ו-ARIES-2, להשוואת בטיחות ויעילות Ambrisentan בחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי ויתר לחץ-דם ריאתי על רקע מחלת רקמת חיבור.

חולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי (n=251) וחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי על רקע מחלת רקמת חיבור (n=124) טופלו בפלסבו, או ב- Ambrisentanבמינון 2.5, 5, או 10 מ"ג. בתחילת המחקר, מרחק הליכה ל-6 דקות בחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי עמד על 343±81 m ו-352±78 m בקבוצת הטיפול בפלסבו וב- Ambrisentan, בהתאמה. המדדים המקבילים בקבוצת החולים עם יתר לחץ-דם ריאתי על-רקע מחלת חיבור, עמדו על 340±76 m ו-332±84 m, בהתאמה.  מדדי BDI בחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי, עמדו בתחילת המחקר על 4.0±2.2 ו-3.9±2.2 בקבוצת המטופלים בפלסבו וב- Ambrisentan, בהתאמה.

מדדי BDI המקבילים בקבוצת החולים עם יתר לחץ-דם ריאתי על-רקע מחלת רקמת חיבור, עמדו על 3.6±2.1 ו-3.8±2.4, בהתאמה.

לאחר 12 שבועות, החוקרים מצאו שיפור במרחק ההליכה ל-6 דקות, בהשוואה לפלסבו, בקבוצת החולים עם יתר לחץ-דם ריאתי על-רקע מחלת רקמת חיבור (+19±14.8 m; p=0.056) והחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי ((+58±10.8 m; p<0.001, אך נראה כי היו בולטים יותר בחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי.

בחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי על-רקע מחלת רקמת חיבור, שקיבלו מינונים מאושרים של 5 או 10 מ"ג (n=62), חל שיפור של 25±14.2 m במרחק הליכה ל-6 דקות (p=0.020).

שיפור בקוצר הנשימה, כפי שנמדד בהשוואה לפלסבו בעזרת מדדי BDI לאחר 12 שבועות, היה דומה בחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי (-0.8±0.30; p=0.011) וחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי על-רקע מחלת רקמת חיבור (-1.0±0.39; p=0.038). התדרדרות במצב התפקודי, עפ"י WHO, היתה דומה לאחר 12 שבועות בקבוצת החולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי וחולים עם יתר לחץ-דם ריאתי על-רקע מחלת רקמת חיבור, שטופלו ב- Ambrisentan (3.6% ו-3.7%, בהתאמה), והיו נמוכים יותר בהשוואה לקבוצת הפלסבו (16.5% ו-20.9%, בהתאמה).

במהלך 12 שבועות הטיפול, החוקרים לא מצאו עליה באנזימי כבד, של למעלה מפי שלוש מהגבול העליון של הנורמה, באף אחד מבין המטופלים ב- Ambrisentan, זאת לעומת שלושה חולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי בקבוצת פלסבו.  היארעות בצקת פריפרית היתה גבוהה יותר בחולים שטופלו ב- Ambrisentan, בהשוואה למטופלי פלסבו, הן בקבוצת החולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי והן בקבוצת החולים עם יתר לחץ-דם ריאתי על-רקע מחלת רקמת חיבור. עם זאת, שיעורי ההיארעות המתוקננים לפלסבו היו דומים (6.9 percentage points ו-5.8 percentage points, בהתאמה).

מממצאי המחקר עולה כי בהשוואה לפלסבו, טיפול ב- Ambrisentanהביא לשיפור היכולת הגופנית, הקלה על קוצר הנשימה ועל ההתדרדרות ברמה התפקודית על-פי WHO, הן בקרב חולים עם יתר לחץ-דם ריאתי אידיופתי והן בקרב חולים עם יתר לחץ-דם ריאתי על-רקע מחלת רקמת חיבור. מהמחקר עולה כי Ambrisentan הינו טיפול מתאים באוכלוסיות חולים אלו.